בחרתי הפעם לכתוב על כל הטוב.
הטוב שהיה לי בתור ילדה שגדלה בבית ילדים.
אני בחרתי את ההורים שלי, את המטפלות שלי ואת כל חבריי הקיבוץ שגדלתי סביבם.
אף אחד לא אכל לי, שתה לי או עשה לי.
אני בחרתי ללמוד מהם והאמת שאם אנחנו כל החיים מחפשים חופש אז לגדול בקיבוץ כמו שאני גדלתי, זה בעצם חופש באקסטרים מגיל 0 להיות בבית ילדים.
אז תודה לכל מי שנתן לי את החופש, עכשיו אני מבינה, מרגישה , מקבלת וסולחת .
נ.ב. אני לא צינית.
ואני מדברת בעד עצמי.
